הגוף מלמד את הנפש

חייבת את היום שלי רטוב , מרגש, חושני, משם מרגישה את החיים מפעמים.
הכל פועל בסערת חושים, אוהבת את זה ככה ,
רואה חבורת פועלים מרוגשים בבוקר, צחוקים מגניבים עם הקפה .
אנרגיות מדליקות של לפתוח יום בכיף, גופות מיוזעים ושריריים של פועלי בניין וריח חזק
של זיעה גברית, טוסטסטרון ממלא את האויר, דואגת שכך יהיה .
מגיעה לאתר עם קונגו 10 ק"ג על הידיים, אליו מחובר מקדח בעובי 4 ס"מ ואורך 50.
חיוך מרוח לי על הפנים, כן... הם מבינים בהחלט, מחייכים.
ואני שואלת:" נו.. מי קודח היום?" קידוח בקירות בטון עם כלי שמרטיט את כל הגוף,
בדרך כלל לא מבצע שרצים להתנדב אליו, שלושה שולחים ידיים לכלי,
בודאי.. איך לא? כלי עוצמתי, חודר את הבטון צליל של סמס מהמכשיר שלי, כולם מחייכים, הם מכירים אותי, יודעים שהצליל מביא הודעה חושנית ,איזה תזמון...
ואני אומרת:" טוב שהוא לא רואה עם מה אנחנו קודחים פה.. היה הופך לאימפוטנט.."

יום ו עוברת עם הילדים בחנות חומרי הבניין, חייבת לשקם את מלאי הצבעים לציור שנגנבו,
חייבת שיהיו איתי צבעים לשבת, בדרך כלל נכנסת בסערה , אין לי זמן וגם לא סבלנות,
עם הילדים עוברת לאט, צינורות.. חול ים.. מדברים על ממה עשוי כל דבר, למה משמש
בבניין, הם כבר יודעים המון הקטנים האלו בבניה, נרגשים מהגודל של צינורות הביוב
מלגזות וערמות ענקיות של חומרים, פנים מביטים בי בהפתעה, לא מסתדר להם שזה אותו האדם מהיום יום, מושיבה את הגורים על הדלפק, "אלו שלך? ואללה.. את אמא ??"
איברהים מחייך, את משהוא את .. לא מובן, כאילו אחרת לגמרי היום..

נפרדת מהגורים לשבת, מתחיל הבלגן של עולם מס 3, רמת החושניות אצלי בגוף עולה כבר בדרך להר, רטיבות של לפני הסערה , רוצה לרקוד, מסיבה בלילה בנו לימיט,
אוהבת את המפגש הזה , חופש של .. הכל, רוקדת , אוהבת את המפגש הזה עם חברים שלי מהעולם הזה , מפגשים עם תכנים ועוצמה מפגש של גוף וגם מה שנמצא שם בפנים,
ורוקדים.. רוקדים.. ליטוף נעים ומגע עם... כשהגוף כבר נרגע מתזזית התנועה, מהאטרף של גוף שהיה זקוק לתנועה של שיחרור, למוסיקה שתיזרום לי ישר לנשמה .
התחילה השבת..