אין סדר בתוך העולם שלי, בלגן פנימי וחוסר בהירות בדרך, עייפות.
הקליפה ניראית ברורה, מגובשת ומלאת ביטחון ועוצמה, הבפנים אצלי..
הלואי וידעתי מה הכיוון, לו ידעתי לפחות מה אני רוצה.
דברים ספורים בלבד ברורים לי באמת, המקום שלי האמיתי זה המדבר,
התשוקה החזקה זו היצירה והאהבה הטהורה שממלאת אותי בפנים זה הילדים.
ההנאות אצלי באות מריגושים עוצמתיים, מלמידה של חדש, מהתמודדות עם
דברים שניראים בילתי מושגים, מניתוץ גבולות של עצמי.
43 שנות חיים שהיו בהם המון ועוד לא הצלחתי לחבר את המרכיבים הפנימיים של עצמי
למערך מסודר שיניב תוצאות, יש בי עייפות שלא היתה בי מעולם, מחפשת פינה שקטה לעיתים, פינה ללא עשיה.
מנסה להבין על אילו מלחמות של קיום יכולה לוותר ועל מה להאבק כדי להגיע פשוט לחיות
לפי הדברים שיודעת שאני באמת רוצה מבפנים. המאבק כניראה שהוא עצמו איזה צורך קיומי אצלי .
לפעמים.. רוצה פשוט לוותר, להפסיק להלחם,לעצור במקום, אבל יודעת שזה לא בשבילי .
לפני 16 שנים. 5 בינואר 2008 בשעה 6:35
