הגוף מלמד את הנפש

שבת של בדסמ מנטאלי.. טוב, לא רק. בסוואנה החדשה מפגשים מרגשים,
אנחנו בשיחות של שעות על מהויות ודקויות של תחושות ,
אנשים חדשים שניבחרו בקפידה מוכנסים לחוג ה"חברים"- מקסימים .
תוך כדי הפסקות של קידוחי תיקרה ותיכנון מיכשור בדסמי מתקדם שיכנס
לאולם הבלגן המשפחתי . יש שם מאסטר אחד ויש אישה אישה ואני אוהבת אותם .
תחנת רכבת אנושית של דמויות, בסוואנה לא נכנסים ויוצאים אותו הדבר.
משהוא מהעוצמות, איכויות הקיום האקסטרימי והמאבק נשאר עם כל אחד לאחרי.
אין הנחות לאף אחד מלגעת בנפש פנימה בודאי לא לדיירי המקום.
סשן מתנהל ממקום של הישגיות ולמידה , נתינה ולקיחה לצורכי קידום אישי אמיתי,
לממש פסגות של הנאה ועומקי חשיבה , התמודדות .
פניה חדה בסוף השבת, חוזרת כדי לסגור עבודה ואחרי.. מפגש ונילי עם איש אחד.
לך תסביר לאיש מהישוב שבשבת ניילננו אדם, שעסוקה בלהתקין ציוד לתליית בני אנוש,
ושהיינו עסוקים בלהעניק לאחד חוויה של לנסות להגיע לספייס ולאבד שליטה .
נמנעת מהסברים, רק אומרת שאני בדסמית, שחיה את עולמי באופן שונה מהנורמה .
מתנהלת בעולם בדיאלוג קוטבי, חיבור בדסמי אצלי יהיה רק מהמקום הכי עמוק שלו,
רק ממקום שבו אני רואה את הבדסמ, עולם של בדיקה והתקדמות .
וסתם זיונים.. בשביל זה קיים הוניל אצלי-לפחות באופן זמני .