המקומות בנפש הפצועים באמת, הן אלו שפגשו ברוע לשמו.
אין לי מקום בנשמה שמצליח להכיל רע, התובנה אצלי לא מצליחה לעקל
הימצאות ועשיה על מנת לגרום סבל לאחר ,פשוט סבל לשמו.
זה לא בדסמ, הבדסמ הוא עולם של למידה דרך כאב, פיצוח הסבל,
שימוש בקצוות קיומיים כדי למקם את האני האמיתי שלך, זה הבדסמ עבורי.
נישאתי לכאב, לאיש הסובל ,לאדם שרצה את החיים רעים.
הבטתי משם כשהייתי כלואה, כלוב של משפחה , אחריות לילדים וחלום על
מימוש בית וזוגיות. הבילבול הנורא מבפנים, הנסיון הנואש להבין למה רע?
וכשפרצתי את הכלוב, יצאתי לחופשי וחוזרת אט אט לעולמי הטיבעי,
עדיין, לא מצליחה להבין, עדיין כואבת בפנים את המפגש עם רע בשביל רע.
כל פעם מחדש בשל האינטראקציה עם הילדים, עם ההורות המשותפת,
נאלצת להביט ולהפנים את המצאות הרע כחלק מהעולם, יתכן שזה השיעור
שהייתי אמורה ללמוד משם.. יתכן.
לפני 16 שנים. 5 במרץ 2008 בשעה 7:03
