לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 5:14
בוקר והגוף מלא תשוקה אליו, רצון להיות שם ,לגעת ,געגוע אמיתי.
יכולה לנהל את זה מהראש, לא לאפשר לתחושות לחיות עשיתי כך הרבה שנים ,ואין כאב ואין תשוקה ואין געגועים ואני בוחרת לנהל את זה אחרת הפעם, לתת לכאב לחיות , לאפשר לתחושות להציף אותי ולהיות קשובה ,לנפש ,לא לראש.הרבה שנים של אימונים לימדו אותי ליספוג כאב בגוף, אין הצלפות של שוט שיפחידו אותי ולא שום מכות אחרות , אבל את הכאב שבתשוקה , הכאב של אהבה איתם מעולם לא בחרתי עוד להיתמודד ולחוות,האם יש לי הכוחות כיום ? לתת לנפש פנימה באמת לחיות? להיתמודד הפעם עם מקורות הכאב האמיתי ולא החיצוני? המעטפת אצלי חסונה , סופגת הכל , הנפש רכה עוד לא למדה לסבול. והרי אני יודעת שרק דרך תחושות שהגוף מיתמודד איתם מיתבצעת למידה אמיתית הפעם אני בוחרת ללמוד לאהוב.
