בוקר ,, אחרי הקפה , הסיגריה עדיין בפה , זהוא, סוגרת מחשב , אה... אחרון להיום , חבר מאוד קרוב ,שיהיה בוקר טוב , הוא אומר: " יום הולדת ילדה , ממש בקרוב! מה להביא? "היד שלי נושרת הלב מתחיל לפעום... חזק , מה זה הסרט הזה עכשיו? הגרון שלי נחנק , מתחילות לרדת לי דמעות .. בגיל 40 כבר שנתיים עברו מאז , בוקר יום הולדת , אני במטבח טלפונים עם מזל טוב ,משפחה ,,חברים כולם נירגשים ,40!.ואחותי עם אבי ילדיי , הבעל שלי, מדברת , אמרה לו:" תיקנה לה עוגה ,, בבקשה , פרח ,,סתם , משהוא נחמד ," ותוך כדי שיחה טלפונית איתה הוא מביט בי ואומר:"את יכולה לקנות לך עוגה בדרך חזרה". מדברים על השפלות פה בבדסמ ,, באמת ,זה משחק ילדים לעומת החיים.יוצאת מהבית ללא מילה , מפזרת את הילדים בגנים ,בדרך לעבודה.. בפנים מרגישה הרוגה , חנוקה , כבר לא בן אדם, סתם קליפה של גוף ריקה .פגישה ,, אני שומעת מה אומרים ולא מקשיבה ,קמה , אומרת סליחה , משהוא קרה , חייבת ללכת .נסעתי לאחותי , במיקרה היתה בבית , היתישבתי על הריצפה ובכיתי ,, 5 שעות בכיתי ,על 6 שנים שבהם איבדתי את כולי ,מסרתי את נפשי כי היה לי כל כך חשוב שלו יהיה טוב . באותו יום הודעתי לאיש- אני סיימתי , הולכת לא נישארת יותר {לעצמי אני אומרת שחייבת להנצל}. ועכשיו יום הולדת ממש בקרוב שנתיים עברו,, וזה עדיין כואב כאילו עכשיו זה קרה.יש דברים שאנחנו עוברים בחיים שבגלל העוצמה הזיכרון שלהם יוצר אצלנו תגובה פיסית אמיתית , כותבת את זה לך כיסונית יקרה, אם לא את, לא היה נכתב פה בכלל , החוכמה שגם אם הגוף מתכווץ מכאב , להבין שזה בא מזיכרון רע ולא מעכשיו , לא מהיום , ואפשר לבנות חדש ,כך ששנה הבאה ,כבר לא כל כך יכאב.
לפני 18 שנים. 11 בספטמבר 2006 בשעה 7:46
