צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגוף מלמד את הנפש

רק להיות קשוב וללמוד..
לפני 17 שנים. 6 בפברואר 2007 בשעה 8:53

בוקר הורים וילדים בבית ספר, איזו חויה עגומה ... לאן נעלם להם החיוך לגדולים האלו?
איפה בדיוק חיה לה שמחת החיים אצלהם בגוף? גופות גדולים, כבדים, עייפים ...
ולי מה איכפט לי בעצם, הבן שלי ואני עשינו ריצה על הסלעים וקראנו ספר של טרולים במקום לשחק סולמות וחבלים עד שאבא שלו הגיע, ו....ניגמר הכיף
היינו צריכים פתאום לעשות תחנות וחייבים לשחק ב.. ולהספיק את.... והמון חובות פתאום נהיו לנו ברגע. הבטתי בו ,בילד שלי והוא בי והוא אמר לי-" זה בסדר אמא , את יכולה ללכת לעבוד ,אני כבר אסתדר עם אבא"
די נורא הסיפור הזה , אני בחרתי לו אבא והחלטתי לפרוש והם הגורים שלי תקועים יהיו שם לנצח בין העולמות שלו ושלי שהם שני קווים מקבילים .

השיבומי המתקתק​(מתחלף){בדסמית} - את דפוקה ברמות.

בין שני קווים מקבילים מותחים הרבה קווי קישור, והנה: סולם גדול לילדים שלך, שלו, עד השמיים.

לפני 17 שנים
fullspeed - האם זו הצהרת הון?

ואשר לסולם..יתכן ,רק רוצה שיתפסו עם חיוך ושמחה את השלבים
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - אויש
זה הגורל נשמה יקרה
והוא מביא רק טוב
}{
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י