הגוף מלמד את הנפש

לא אלרגית לפריחת האביב , ולא לאבק הדרכים, בכלל לא אלרגית לכלום
חוץ מ לטימטום ורוע לב .
פסח זה חג שתמיד כל שנה מצליח להשאיר אותי פעורת פה וחסרת אונים אל מול
הטימטום וההיסטריה הכללית של הניקיונות, החלפת כל כלי הבית ומזון למשך שבוע .
המצוקות הכספיות שהחג הזה מכניס דוקא את אלו הדתיים והמקפידים כל כך על לא כלום.
אולי כי אני באה מבית דתי ,ואולי כי סתם מביטה באלו עם העיניים העצובות שרצו כל
כך ארון חדש לחג או לצבוע את הבית , ולא הצליחו , או לקחו הלוואה לצורך העיניין.
משתדלת כל שנה לפחות לכמה משפחות לסדר את הבית לפסח, לתקן ולשפץ .
השנה , לא הספקתי , רציתי לתקן ארון אחד במושב נידח , רציתי לצבוע דירה עם עובש נוראי לאיזו אישה זקנה , אתמול הייתי אצלה ב 9 בלילה ,וכבר לא אספיק..
חייבת לסיים את ההתחיבויות שלי לפני החג, כן.. לאלו ששילמו לי כדי לעבוד.
לא אוהבת את פסח, זה חג שיוצר מצוקות , שונאת לראות את אחותי בליל הסדר קורסת
מעייפות בגלל נקיונות ובישולים מיותרים.את הלחץ הזה ההיסטרי של לפני החג,
כאן אסור לגעת , פה אסור לאכול ..
אתמול אחר הצהריים חמישה פועלים מורעבים ואני, אפילו פיתות או לחם כבר לא היה
עבורנו במכולת, כן... אכלנו ...צ'יפס וחומוס, שונאת, פשוט שונאת מצות !