הגוף מלמד את הנפש

כבר שבועות רבים שלא יצרתי אומנות ,אחרי תקופה שהתמכרתי ליצירה
ולמקום שלי בפנים שהצליח לשחרר עולם פנימי וחופש שאיפשר לי ליצור .
זה חסר לי בגוף וחסר לי בנשמה ,אבל לא קורא לי אליו, המקום בו הייתי, שיצר בתשוקה מבפנים.מנסה להבין מאיפה בה אצלי הכוח ליצירה , מה השתנה?..
עשיתי פרח אחד עם המון אהבה ורצון לתת,ונגמר.. אין בפנים כלום כרגע ליצור.
מביטה בחיים והם בהירים לי, רואה אנשים פנימה ,מבינה דברים שלא מספרים לי,
ואצלי בפנים ובחוץ בלגן אמיתי, ערמות של בגדים, בילבול וחוסר הבנה .
תשוקה מוטרפת לחבק את הילדים,להחזיק אותם אצלי קרוב בגוף , המרחק מהם קורע לי את הנשמה , הכאב של הגעגוע נורא .
אחרי סופ"ש בלעדיהם, יודעת שאביט בפנים הקטנות האלו כשנפגש ושבשעה הראשונה לפחות... יהיה שם מרחק,החיבוק יהיה מסוייג, זה יוצר אצלי כאב נורא שם בפנים, קורע אותי מעמוק עמוק בתוך הלב המרחק הזה .מפחיד לי כל כך שמרחק ועוד מרחק,,ועוד אחד וכולנו נתרגל להיות רחוקים, ואני ממש לא רוצה , צריכה , ממש זקוקה להם אצלי בפנים.