נוהגת הביתה, לא מצליחה להפטר מהשטרות בידי , מניחה אותם על המושב בין הרגליים,
חושבת לי עד כמה זה סימלי. השעון אומר שהשעה 7 אני סופרת דקות, שניות עד ל...
את חייבת להרגע, אני אומרת לעצמי, לא קרה כלום בעצם, מה הסיפור?
את לא הולכת לשחיטה ,כניראה.. נכנסת הביתה ונועלת את הדלת אחרי, איך הוא יודע איפה אני גרה ? יותר מדי שאלות עולות לי סביב המפגש הזה , אני מבולבלת נורא,
מתקשרת ל א. בבהילות מטורפת, האדם היחידי, החבר הכי קרוב שלו תמיד יכולה לספר הכל, אפילו את זה. אני מספרת, מתארת , נרגשת שואלת , הקול שלו שליו,
השטרות הראשונים כאבו נורא? כן, אני עונה בגרון חנוק מדמעות.
את מרשה לי לעזור טיפה לכאב שיפוג?
עכשיו כבר לא מבינה כלום, ולא ברור לי אם רוצה לפוגג את הכאב, את ההתרגשות .
אני מבינה שפיספסתי משהוא ופיתאום חוזרת אלי השליטה לגוף.
דבר איתי! אני מרגישה מהטון בקולו שיש לו מה לאמר.
את זוכרת שהחלטנו שלימי הולדת מממשים פנטזיות אחד לשני?
כן... ו... התמונה מתחילה להתבהר אצלי בראש.
העיסקה היא אמיתית, האיש אמיתי, בדקתי המון לפני שהגעתי אליו, ה-1000 שח
שאצלך ביד, זה ממני, אבל בזה זה נגמר, מפה והלאה זה שלך,
אני אשמח אם תגידי לי לבטל, יש לך שעה וחצי להחליט סופית .
טעמת את הטעם עכשיו, זה באמת מה שאת רוצה? אם כן זה שלך, אבל מפה אני כבר לא בתמונה .את שם?? דברי איתי, אני אשמח אם תגידי לא, אני פחות אדאג .
אני בוכה, לא יודעת על מה בדיוק, מצד אחד הקלה , גם אכזבה חשש, פחד, עירבוב של הכל.
אני רוצה! הולכת על זה , אחרי...ניראה כבר מה יהיה .
לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 17:45
