אפילו בחושך

אני מגיע בשעה היעודה,
היא עמלה קשה, כך נראה על התפאורה.
באמצע החדר המיטה הגדולה,
ואנו נשכבים ומתחיים בעבודה.
לא לפני שדרשתי שאת הכלבה המעצבנת,
לסגור מייד מאחורי דלת.

אנו משתעשעים,
וכבר חם, אז לא בין הסדינים.
עם הלשון, עוטף לה את הפטמה,
והיד מרגישה כמה היא רטובה.

היא עוטפת אותי בחוזקה,
ואפילו יש שריטה,
ופתאום אני מרגיש לשון לא מזוהה,
מסתכל, ורואה את הכלבה,
עומדת על המיטה.

בועט בה עם הרגל,
היא נפלה והשמיעה יללה.
ההיא, קמה בבהלה-
"אויי כלבה נשמה"
ישבה, ליטפה אותה, הרגיעה....
והכלבה עליי מסתכלת, אפילו דמיינתי אותה אומרת :
"עכשיו לך תזדיין"

רואה את המחזה,
וכשהיא נישקה את הכלבה בפה,
ויתרתי על המשך המעשה.