קמתי בצהרים, לא זכרתי מתי הלכנו לישון. התעוררתי כשהיא עטופה בזרועותיי, נראית כזו שברירית ומקסימה -אבל צופנת סוד כל כך מכאיב. כשהיא התעוררה , יצאנו מהמיטה. הסלון נראה כמו לאחר התקפה- הכל הפוך, משקה על הרצפה, ריח של שתן, והרבה שעווה........
"בואי נתרחץ ונעוף מפה"
"לאן"
"לאן שהדרך תוביל אותנו"
התרחצנו, נכנסנו לרכב והתחלנו בנסיעה צפונה.
" אני רוצה להגיד לך, שלא היה לי אף פעם מלך כמוך"
"די-עכשיו אנחנו לא במשחק. בואי נקבע שאני מלך רק כשאנחנו משחקים......"
"בסדר-אף פעם לא פגשתי בחור כמוך, אתה נותן לי להרגיש מיוחדת"
עצרנו, משקיפים על השקיעה כשהכינרת נפרשת מולנו. מוזר- רגש עז מציף אותי, ואני לא יודע אם להגיד לה, כי אני תמיד אומר את מה שאני מרגיש לאחר זמן רב. לא אמרתי אבל היא קראה את מה שבלבי, הסתובבה ונישקה אותי, כאילו מבינה מה הנשמה שלי רצתה להגיד.
"בוא נחזור-כבר מאוחר ושנינו עובדים מחר"
כל הדרך חזרה דיברנו ולמדנו להכיר אחד את השני
"דרך אגב במה את עובדת?"
אולי באמת דני צדק. אני לא יודע עליה הרבה חוץ מזה שאני יודע שמה שאני מרגיש כלפיה-אף פעם לא הרגשתי......
"אני לא מוזמנת אליך לבית?"
"לא היום.........."
התרחצנו, הדלקנו נרות ונכנסנו למיטה. שכבנו ערומים, חבוקים, מנסה לעטוף אותה בהרבה חום ואהבה.
"אתה זוכר את כל מה שהיה אתמול?"
"לא כל כך"
"היית כל כך חמוד ואמיתי-אני מקשיבה לך וכל כך רוצה לשמוע עוד. אתה כזה גבר-איך זה שאין לך חברה, אתה מפנק, משקיע, מרגש איך?"
"לא יודע-עוד לא פגשתי את האחת"
- איזו שטות, מה אומר לה שאני חסר ביטחון, שהקשרים שהיו לי רק הורידו לי את הביטחון. שלמרות שאני מפגין ביטחון והחלטיות, סמכות אני בעצם חושש מקשר? ושהיא ששיקפה את הסטייה הציתה בי אש של אהבה? ורצון לקשר-איתה.
" אני זוכרת הכל ויודעת שלא סתם הנפש הפצועה שלי פגשה אותך-גם הנפש שלך פצועה"
"מה?"
"אתמול כשרצית להצליף בי עם חגורה הבנתי שהכו אותך. כאב לי מאוד לשמוע את המילים שיצאו לך מהפה"
חשבתי לעצמי בשקט ואז שאלתי- "מה אמרתי?"
"בואי אראה לך איך אבא שלי היה מרביץ לי"
הייתי בהלם, אף אחד לא יודע על הפרק הזה בחיים שלי, איך איבדתי שליטה-הדבר האחרון שרציתי לדבר עליו , אבל כנראה שהייתי צריך לפתוח את הפצע הזה..........
לא הגבתי, חיבקתי אותה. היא לא ראתה את עיני שהתמלאו בדמעות, אבל שילבה את אצבעותיה באצבעותיי כסימן- אני מאוד מבינה את מה שאתה מרגיש.
לפנות בוקר התעוררתי. השארתי פתק ליד המיטה ונסעתי לביתי.
"בוקר טוב לנסיכתי הקסומה, את סוף השבוע הזה לא אשכח, כי הצתת בי את אש התשוקה.....
שיהיה לך יום טוב, מלא באושר. אל תתכנני כלום להערב- אנחנו יוצאים לאכול ב......"
לפני 17 שנים. 31 בינואר 2007 בשעה 19:12