אפילו בחושך

כנראה שהוא לא ישן בלילה, וכשנרדמתי הוא קם. הוא סידר את הבית וכל הכלים הודחו. התחלתי להרגיש אשמה. כנראה שמה שאמרתי זרק אותו למקום מלא בכאב, עד כי לא הצליח לישון.
כל כך רציתי עכשיו לחבקו, אבל הוא רחוק ממני, ואין לי מושג אפוא הוא עובד. ושוב כאילו הוא קורא את מחשבותיי ושולח לי הודעה.
" אוהב אותך נסיכתי, אני מקווה שהסתדרת, אני אגיע מאוחר הערב, יש לי יום עמוס, שולח לך חיבוק ונשיקה".
כל כך רציתי להישאר בארמון שבו נשמתי רוצה להכות שורש, אבל חזרתי לדירתי החשוכה והמוכרת.
"מתגעגעת, אתמול ריגשת אותי, הקסמת אותי ובעיקר נתת לי להרגיש נאהבת- שיהיה לך יום טוב"
"תודה"
זהו-רק תודה? למה הוא לא פרט, אני ממש מתאפקת לא לשלוח לא הודעה ובו דרישה לפרט. נעלתי את הבית ויצאתי.
במשך היום מסרנו אחד לשני הודעות, וההודעות של מומי כל כך משמחות אותי, ההודעות שלו מלאות בתוכן ובהרבה רגש.
"אני בדרך לבית- רוצה לבוא?"
"כן-אני יוצאת"
הגעתי יחד לארמון, ושמתי לב שמיד הוא התחיל להדליק כמה נרות.
"כבר אווירה רומנטית?"
"מה פתאום-כך אני חי, בלילה הבית מואר בנרות, אני חושב שאני בין האנשים שמפרנסים מפעל נרות שלם"
באמת שהוא מוזר, לא פגשתי אנשים שמדליקים נרות בבית לתאורה. אבל ככל שהכרתי את מומי הבנתי שיש עוד כל כך הרבה דברים מוזרים-ובגללם התאהבתי בו כה חזק, אפילו עכשיו כשאני כותבת זו לאחר שנה של געגועים, דמעות מציפות את עיני, ריחו המוכר עולה מהכר ודמותו מתרוצצת בראשי.
"אני מת מרעב-גם את"
"כן"
"טוב בואי ניסע לאכול "
"אפשר להכין"
"פעם אחרת"
נכנסנו לרכב, ומומי החל בנסיעה .
"לאן"
"הפתעה"
הגענו לים, מומי הוציא שני מעילים וקופסא, עטף את עיני בבד, לאחר כמה דקות, נגלה לי מראה כל כך מדהים. מסביב שמיכה שפרש, דלקו נרות בתוך צנצנות זכוכית, על השמיכה מבחר גבינות, יין ולחמים. ריח של קטורת נישא והתערבב עם ריח הים. והמוסיקה שנוגנה חוברה לה עם רחש הגלים.
"נראה לי שהחיים אתך הולכים להיות הפתעה אחת גדולה"
"כך אני מרגיש חי"
לאחר שסיימנו הכל, מומי התיישב עוטף את גופי אל מול הגלים,
"אני אוהב אותך"
המילה הזו כה חיממה את לבי, אבל מצד אחד כבר ראיתי איך אני פוגעת בו.....
"מומי-אנחנו מכירים שבועיים, ואני מרגישה בדיוק כמוך, זה לא נראה לך קצת מוזר"
"כן-אז מה"
"אני מרגישה שאני מכירה אותך, אבל בעצם לא יודעת עליך כלום."
"מה תרצי לדעת"
לא רציתי להגיד את מה שבאמת עולה בראשי, כי ראיתי אתמול שזה גרם לשתיקה ולכאב
"תספר לי עליך "
"וואו מאיפה להתחיל?. כילד קטן גרתי במקום הכי מדהים שילד יכול להתפתח בו- מן נקודה במפה, שכיום אולי אני חולף בה בדרך לאילת- כשאני נוסע עם אחי. יש לי משם הרבה זיכרונות ילדות טובים ורעים- אבל היום אני מתמקד בדברים הטובים בלבד!.
כתלמיד לא הייתי הכי חרוץ. המשפחה שלי עברה לראשון כשהייתי בן 16 . שרתתי באילת, למדתי ולפני שנה עברתי לגור במושב"
"עברת לבד"
"לא עם חברה שלי לשעבר- בואי לא נדבר עליה עכשיו"
אני חושבת שבמהלך יותר משעה מומי סיפר על הילדות שלו, ורק שמחה הציפה אותו, בעיקר שדיבר על אחיו, אמו וסבתא שלו. הוא דיבר וצחק והתלהב. ואני כל כך התרגשתי מלראות איך היא מייצר בעצמו שמחה וכה מתלהב. אבל הרגשתי שהוא מחסיר פרט- הוא לא דיבר על אביו.
אבל החלטתי לא ללחוץ על הנקודה הזו.
גם אני שיתפתי אותו בילדות שלי וסיפרתי על משפחתי ה"חמה והמלוכדת הגדולה" אני ואימא שלי. אבא שלי מת בתאונת אימונים בצבא בזמן כשעוד לא מלאה לי שנה.
"בוא נזוז-מתחיל להיות קר"
"נלך"