"אתה יודע מה הכי עצוב פה-אני מאמין לה. אני לא מתכוון לענות לה- החלטתי להתנתק ממנה. אמנם חוויתי איתה חוויות שהרבה אנשים מפנטזים עליהם, עשיתי דברים שאני אפילו לא מאמין שהגעתי אליהם אבל צריך לדעת מתי להפסיק גם כשאוהבים, אני מרגיש שאם הייתי ממשיך הייתי נופל למקום נמוך יותר ומשם היה לי קשה לאסוף את עצמי"
מומי הפסיק את שטף הדיבור, התיישב בישיבה מזרחית לוגם מהיין ומתבונן בכינרת. הוא נראה פתאום כל כך שליו, למרות שידעתי שבלבו מתחוללת סערה , לא ידעתי באיזו עוצמה.......
"סיפרתי לה כל כך הרבה דברים, פרטים מהחיים שלי שאף אחד לא ידע, גם לא אתה, ממש כאילו נתתי לה את הלב שלי על מגש והיא נעצה בו את המזלג. לא יודע למה הרגשתי איתה כל כך בטוח ואולי זה נועד ללמד אותי שאין לבטוח באנשים – תמיד הם יפגעו בך לבסוף. אני מסרב ללמוד את השיעור הזה. ביום שאפסיק להאמין באנשים אפסיק להאמין בעצמי."
"תפסיק להאמין-אין אמונה......."
"איך אתה אומר דבר כזה הרי אנחנו גם אנשים מה אתה חושב שאפגע בך?"
"לא אתה שורש נשמתי"
מומי גיחך, כי הוא לא הסביר לי את משמעות המושג ועשיתי בו שימוש.
ואז התחלתי לדבר על חיה, שהייתה החברה שלי במשך 13 שנים והשאירה אותי פצוע . כל כך שמרתי על השושנה שהייתה לי 13 שנה, עד שהיא פצעה אותי עם חוחיה. סיפרתי לו על כל מערכת היחסים שלי איתה, על הבגידות שלה בי, ועל איך היא הורידה את הביטחון שלי בעצמי. התיישבתי כמו מומי והתחלתי לשפוך את הלב, אני בטוח שמזווית העין ראיתי דמעות בעיניים שלו. הוצאתי את הכאב שלי מול מומי ברגע שהוא כאב . לא יודע למה בחרתי בעיתוי הזה, הרי הוא רצה לשפוך את הלב ופתאום אני עושה זאת.
פתאום הוא מחבק אותי ואומר-
"ישראל אתה החבר הכי טוב שלי ואני שמח שיצאנו היום כי מהיום אנחנו קשורים אחד לשני. שנינו חשפנו את הכאב אחד מול השני ומכאן אנחנו יכולים רק לצמוח, מצאתי את עצמי מחבק אותו ומרגיש שאני באמת קשור אליו"
"מומי מה זה שורש נשמה?"
"זה מה שאנחנו"
"בתורה לא מצוין איך אדם וחווה מתו , אבל לפי המיסטיקה היהודית, גופם התנפץ לרסיסי נשמות. ישנן נשמות שהן מאותו שורש נשמה-מאותו איבר בגופו של אדם או חווה, והם עוזרים אחד לשני בתיקון, ולרוב גם מתגלגלים יחד. מה שאני מרגיש אליך עכשיו מוכיח לי שאנחנו פה לא בפעם הראשונה, כמו שהרגשתי כשפגשתי את רז"
ניסיתי לעכל את מה שהוא אמר לי- שמומי ידבר על מיסטיקה יהודית...?
"אני צריך רגע לצאת"
"בהצלחה......."
כשחזרתי לאוהל מומי ישן. התבוננתי בו , והתחלתי להבין את מה שהוא אמר. אני באמת מרגיש שאני מכיר אותו היכרות עמוקה יותר, ושאני יודע שהוא חלק בלתי נפרד ממני. אולי הוא צודק ואנחנו מאותו שורש נשמה, ומתגלגלים בעולם הזה יחד כבר כמה פעמים.
כשהתעוררתי מומי לא ישן לידי , יצאתי החוצה וראיתי אותו שוחה,
"אתה לא נורמאלי המים קפואים"
"מקלחת בוקר"
הוצאתי את מברשת השיניים החשמלית שלי ופתאום מומי פורץ מצחוק:
"מה הבאת אותה לפה?"
"יאללה בוא נקפל הכל וניסע"
"לאן?"
"מה ישראל –לאן שהאוטו ייקח אותנו...."
הצפנו וטיילנו במקומות שבהם כף רגלי לא דרכה. הרגשתי כמו תייר בארץ שלי עם מדריך טיולים פרטי. כל היום התוודענו אחד לשני יותר. מומי סיפר לי על כל האהבות שהיו לו, החברות הרציניות שלו,התלמידים וכו'. הוא כל כך מתלהב כשהוא מדבר.......אני מסתכל עליו ומקנא ביכולת שלו לייצר שמחה- איך בן אדם שמרגיש נטוש מייצר שמחה?
בדרך חזרה מומי פנה אלי-
"ישראל תבטיח לי משהו......"
"מה"
"אני מרגיש מאוד לבד-תהיה בסביבה אני צריך אותך שתעודד אותי ותהיה שם....."
"בטח"
לשמוע את המשפט הזה היה לי מוזר. הרבה דברים שמומי אמר לי וחשף בפני, הם ממש ההפך ממה שהוא משדר. יש לו כל כך הרבה מכרים, חברות, הוא בקשר טוב עם אחיו, ומרגיש לבד?
"מומי-הקשר איתך חשוב לי –אתה חברי הטוב ביותר-בוא נעשה מסורת ובשבתות נטייל, הבנתי שיש הרבה מקומות בארץ שאני לא מכיר".
"אוקיי, תארגן את כל הדברים שמזכירים לך את השליליות מהקשר לך עם חיה, ואני מהקשר עם רז, באחד הערבים נשרוף את השליליות שנדבקה בנו"
לא כל כך מבין את מומי, משהו נוסף השתנה בו.
לפני 17 שנים. 2 בפברואר 2007 בשעה 15:35
