אפילו בחושך

סוף סוף מטיסים אותי לארץ, אני וסנגיטה.
סנגיטה תלווה אותי עד לתל בשומר ואז תחזור להודו.
נפרד מהצוות, ומבטיח לחזור לבקר ולרקוד סלסה עם קתרינה- האחות הראשית.
היה לי עצוב להיפרד מכולם בעיקר מ c.p הרופא שהביא אותי מרישיקש ומסוזי, האחות שהייתה יושבת איתי שעות בלילה כשלא הצלחתי לישון ומעבירה איתי את המשמרת שלה.
הייתי אטראקציה בטיסה לבומביי, כל הדיילות באו לפנק אותי, מצחיק פינו עבורי 9 מקומות ישיבה כדי שאוכל לשכב.
הגענו לארץ, אני רואה את כל המשפחה בבית החולים, ונפרד מסנגיטה. סנגיטה מספרת לי שמישהי שהתאשפזה בבית החולים הייתה בטיסה, והן דיברו יחד הרבה כשאני ישנתי ,והכניסה לי פתק ליומן מסע שלי שהיה בתיק לידי. נפרדנו לשלום.
אני כבר שבוע בבית ומתחיל לקרוא את יומן המסע, בעיקר את הימים האחרונים, ואז קורא הודעה מסנגיטה, כנראה שכתבה בטיסה ומחייך, נשארנו בקשר וירטואלי עד היום, ואז רואה את הדף שהיא הכניסה לי ליומן.

" למומי, אני מתקשה להאמין שהגעתי עד להודו כדי לפגוש אותך, בבית החולים ובטיסה, אולי באמת נסתררות דרכי האל, אבל אני בוחרת לברוח. אני רוצה אהבה ויודעת שאוהבת אותך, אבל הבנתי שאני חייבת לאהוב קודם את עצמי לפני.........
סנגיטה אומרת שאתה יצאת מהתאונה במזל גדול ושתהיה בסדר, אז אני מאחלת לך שיקום קל,
אולי ניפגש שוב באחד הימים"

היום אני יודע שלא ניפגש יותר.
רז היא דמות מאוד מוכרת, כולם הכירו אותה, היא כבר לא ביננו.