אפילו בחושך

אתמול סיפרת לי עובדה,
שאותי כל כך מטרידה.
איך לעזאזל לא הצלחתי להבחין,
במצוקה שניסית להחצין.

ישבנו והשלמנו תקופות בחיים,
ואז פתאום , החלת בבכי תמרורים.
ציינת שירדת והגעת למקומות שפלים,
ושאת לא יודעת איך מכאן מטפסים.

לא מנסה לשפוט, ואולי מבין, אבל לא יכול איתך להסכים.
שמח שהחלטת כי מכאן צומחים, כי מהמקום שאליו הגעת, לא הרבה שורדים.
חושב על דברים שסיפרת, הסמים וה "בילוייים" בביבים,
ועל היום שהתעוררת בלי לדעת מי וכמה היו בפנים.

נשארנו חבוקים לישון,
ואת בכית המון.
אוחזת ולא מרפה,
כמי שאיבדה את ההרגשה.

חושב אם יכולתי לעזור,
אבל מבין שאת חיית במסתור,
ולא רצית שאף אחד יעזור.