אפילו בחושך

מגיע לביתך, הכל דממה,
נרות דולקים בכל פינה.
אני פוסע לכיוון הזירה,
וקול צעדיי נשמע בדירה.

נכנס לחדר, את יושבת מביטה לקיר,
קושר את עינייך, ואת גופך בוחן.
את מציינת את העובדה שאת פוחדת,
ואז אני מזכיר לך את עובדת סיסמת ההפסקה.

בודק את הגבולות ואת סף הכאב,
ושוב את מציינת את פחדך.
מסרב לתת לך לראות במי מדובר,
אבל מאפשר לך אותי למשש.

מתחננת להסיר את בגדיי מעליי,
מאפשר לך ללקק את כל אצבעותיי.
מלקקת את גופי במידה,
וכשאת ממהרת-מגיעה מיד ההצלפה.

על גופך משחק בקרח ושעווה,
ובין גניחה לצעקה מבחין בהנאה.


את בוכה-ומסבירה לי שזו מהנאה,
שחרור המתח והחרדה, שהתחילה עוד בשיחה.
פחד משולט אכזר.
מחליט פה להפסיק, ולא לתת לך לגרום לי להגיע לפורקן,
כי משום מה, אני רוצה אותך ליותר זמן.

עוטה עליי את בגדיי ואוחז בנעליי,
יוצא מהזירה, ועובר לקפה עם השכנה.

מקבל עכשיו הודעה :
" אחרי הרבה זמן הבנתי שעזבת, והרשתי לעצמי להוריד את כיסויי העיניים,
מבינה שלא הייתי טובה, רוצה להשתפר עבורך
היה לי נפלא ....."

חיוך עולה על פניי, וזו שאיתי לא מבינה מה קרה.