שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפילו בחושך

לפעמים נדמה לנו שאנו מכירים את האנשים שנמצאים סביבנו......
לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 8:13

נכנסתי , הדלת הושארה פתוחה, ולפניי נגלתה התפאורה.
לא שערתי לעצמי שכך תהיה ההשקעה, מודה חשתי בתוכי צביטה.

שביל של נרות על הרצפה-כשבסופו את ניצבת מכוסה.
עוטה בגד לבן שקוף- מכניס יד ומתחיל ללטף לך את הגוף.

את אומרת לי בלחש שהתגעגעת להרגשה, מקשיב ולא מודה- אני מבין אותה.
התחלנו במשחק , הורדתי את כיסוי גופה, ובאצבעותיי חרשתי כל פיסה ורודה בגופה.
מתבונן בה, ורואה שהיא מתענגת מהתחושה.

אוחז בשיפולי בטנה, מלקק את עורפה, ומרשה לעצמי להוסיף מידי פעם נשיכה קלה- או חזקה.

אני רוצה להכניס אותה לעלטה, והיא מתחננת- רוצה לראות אותך.
לא עכשיו- יותר מאוחר.
מסובב אותה אליי ומרשה לה להסיר את בגדיי.
מקפלת את בגדיי ומנסה להיות מדויקת- משקיף מלמעלה ומנסה להבין על מה היא חושבת.
ניצב ערום, והיא ישובה מחכה להנחיה, אבל אני בדממה, היא מבינה שהיא בבחינה,
בוחן מה יהיה הצעד הבא.
היא מלקקת כמו שעשתה, וכל פעולה מהירה- מגיעה אותה התגובה המוכרת והכואבת.
היא לא ראתה, אבל התמכרתי הערב להרגשה, היית נפלאה.

התיישבתי מולה, מסיר את הכיסוי מעיניה.
מתבוננים עמוק , כאילו ובוחנים את הנשמה שמעבר.
ופתאום אוחזים גוף בגוף ומתנשקים בטרוף.
מרגע זה עושים הפסקה ומתנים רק אהבה.

במיטה נשכבנו עטופים, מתבוננים, כל כך שלווים.
הרגשה נפלאה זרמה בי, כשהרגשתי את ליבך הולם ודופק צמוד לגופי.
הסתובבת והבלחת לאוויר את המילה, שאצלי לחצה על מתג נורא.
לא יודע איך להגיב, הרי ברור לי שאת לא יודעת מה עשית.

בוקר, יושב וחושב המון,
על מה שהיה ולא יוצא לי מהזכרון.






להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י