אפילו בחושך

אתמול הוזמנתי לטיפול , מתנה של חברה.
פרשתי המיטה, מוזיקה שקטה, ואני בעבודה.
לא מדבר במהלך העבודה,
אבל ראיתי שמעינו יורדת דמעה.

עברה שעה ואני מקפל הכל,
הוא מציע לי קפה, ומתחילה שיחה.
מקשיב לסיפורו, סיפורו של עבד מושפל.

מספר ומנגב עוד דמעה,
ואומר שהיה זקוק כל כך למגע.
רגיל שבגופו מתעללים,
אך שלנשמתו אף פעם לא מתייחסים.

משתף אותי בדברים פרטיים,
ובמוחי עולה תמונה די משונה.
לפעמים אני רוצה לתפוס שולטים או שולטות שכאלו ולהכניס להם מכות.


חושב הרבה על דברים שנאמרו,
חושב על העבד או השפחה,
ועל כך שכולנו כמהים יותר מכל לאהבה