אפילו בחושך

מגיע לביתך, מרגיש את העצב,
שיתפת אותי במהלכו של הלב
ויודע שעכשיו רע ודואב.

את מספרת לי , ולך עצוב-
את לא מבינה למה הוא עוזב.
אני יודע שזה לא עוזר,
להסביר לך שהוא לא התגבר.

מחבק אותך חזק, את בוכה,
אני יודע שאת מבינה, את מה שקרה.
מחליט שעכשיו לא מוסיף מילה,
ונותן לך להוציא את הרע שבנשמה.

עלי מסתכלת ומשחק ילדות מוציאה,
ואני איתך משתף פעולה.
כנראה שמשהו באמת קרה,
כי בין מהלך למהלך, חשפת בעצמך את המתרחש.

חוזר לביתי החדש,
וחושב הרבה על המרגש.
איך לעזאזל אנחנו בוחרים לבנות כל כך הרבה מעגלים
שלא תמיד יש בהם קטעים חופפים
חיים במעגלים, בלופ חוזר,
שהרבה פעמים את הלב שובר.