לפני 15 שנים. 5 ביוני 2008 בשעה 7:48
את יושבת בחלון ביתך נושמת אויר של עיר
רוצה לחוש שוב אוהבת שוב נאהבת,שוב עטופה
ומחובקת. ושוב יש משב רוח, ושוב אויר של ערב
מקרר את מחשבותייך. ואת מזילה דימעה, דימעה
של כאב היכן אתה אותו גבר? אותו גבר שכל כך רציתי?
היכן האהבה שלי זו שאני כ"כ משתוקקת אליה כ"כ
כמהה אליה, אך עם זאת מפחדת להתמסר אליה.
מפחדת להרגיש, מפחדת לחשוב, מפחדת להתמסר,
כדי לא להתאהב.
עצובה וכואבת חוזרת למיטה. חוזרת למיטה
הריקה. למיטה שאוהבת לחוש מחובקת מוצלפת ,עטופה,
מוגנת אוהבת.
ושם הבדידות היא זאת שעוטפת.