לפני 7 שנים. 6 באוקטובר 2017 בשעה 12:22
את זוכרת כבענו, שבשנינו יש טרוף. טרוף עמוק בעניים לא הצלחתי להוריד ממך את המבט, וגם את למדת וגמעת מכל מה שיכולנו לתת אחד לשניה.
היום בערך שלוש שנים אחרי הטרוף שהיה ארוז הייטב בייני לביינך. פרץ והכל לטרוף אל כל מי שרק פגשת. אין בי ולו גרם אחד של כעס או שינאה.
להפך אני תמיד רואה את העניים היפות והטובות שניגלו אלי.
אני יודע שלא ניתן לביית, להחזיר אותך הביתה להחזיר את הקולר ואת מי שהייתה אז . מי שכעת ליידך יידע את מה שיש לו ביידים, יידע להישמר יידע להרגיע, לספק. וכן לא להיפגע.
אני לא נזהרתי.