אני חושב מה היה קורה אילו הייתה חיי אילו כן הייתה מגדל שתי בנים,ואולי יותר
איך היינו גדלים איך אתה הייתה מגדל אותנו, תמיד ראיתי חברים שלי עם האבות
שלהם מדברים צוחקים רבים חיים. הכל ולי זה היה חסר זה צבט לי בלב.
כל אזכרה אני ואחי קוראים לזכרך תפילה והרב מתפלל ואמא מזילב דימעה
וסבא וסבא גם ואני זוכר רק שנה אחת שממש בכיתי על כברך כי אולי רק אז
הבנתי שלעולם לא אכיר אותך באמת לעולם לא אחוש את מגע ידך,
הספקתי להנות ממך רק שנה אחת ואז הלכת ולא חזרתה עוד...
כל שנה אני שומע עוד ועוד סיפורים עלייך וזה מדהים כמה אדם ניפלא הייתה
כך חיילך אהבו אותך עד היום חברים לנשק וחיילים שלך באים לאזכרות שלך
וזה כל כך ממלא את הלב בגאווה ובשימחה מאולה בעצב "אז למה הייתה צריך למות"??
אני כותב את הבלוג הזה ודימעה זולגת על הלחי אבל תדע אבא שאני גאה להיות הבן שלך
וגאה לזכור אותך כל שנה ואזכור אותך כל חיי ומקווה שגם ילדי יעשו זאת...
כי לא ארצה שאחרי לחתי אף אחד לא יבקר את קברך..
יהי זכרך וכר כל הנופלים לעד ת,צ,נ,ב,ה
לפני 17 שנים. 22 באפריל 2007 בשעה 19:22
