לפני 18 שנים. 20 באוקטובר 2006 בשעה 17:08
רוב הזמן כמות הצופים בי היא 0.
זה מובן. הסערה שכחה ולא כתבתי כאן מספיק זמן בשביל להפוך ללא רלוונטית.
מידי פעם אני נכנסת וקולטת שצפו/ קראו בי.
אם זה 1, 2, 6 או 19 אנשים, זה לא כל כך משנה אבל זה מסקרן רצח.
הבלוג הזה הוא כמו תיק X מבחינתי.
כל פעם שמישהו קורא אותו הוא בבחינת עוד מישהו שתחושת חוסר הצדק בועטת בו מבפנים ובשבילי זה עוד זוג עיניים שקראו, עוד לב אחד שהבלוג הזה נגע בו, וזה משמח אותי לדעת שהמילים מגיעות לאן שהן צריכות להגיע גם בלי להקפיץ את עצמי כל הזמן לראש הרשימה.
יש בזה משהו הוגן, כמו פתק בבקבוק שהושלך לאוקיינוס וכל יעד שהוא יגיע אליו יהיה ראוי.
מזל שאין פקק.
