בעקבות הבלוג של דולפינה:
[/url]http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=48765&blog_id=16992
אני נזכרת, איך רק לפניי חודשיים פניתי אלייך, אמרתי שאני רוצה מאוד שניפגש....קבענו ונעלמתי.
את לא התעקשת. אני חטפתי רגליים קרות.
הייתי בטוחה שאני משוגעת. מדמיינת את כל מה שקרה שם.
פחדתי שתגידי לי שאני עושה לו עוול בחשדות שלי כי חשבתי שאת וכל השאר מעולם לא הרשתן לו להתייחס אליכן ככה. ראיתי אתכן מהצד כל כך חזקות וגאות וחשבתי שהיחס הזה שקיבלתי שם שמור רק לי, זה עונש שאני ראויה לו כי.......כי.........אין לי מושג למה. אין לי מושג למה הייתי ראויה לכל מה שחוויתי. אין לי מושג מה עשיתי לו אי פעם שכל זה הגיע לי.
זה מדהים. באמת מדהים לדעת את כל זה. לדעת שה"מסכן" הזה נאלץ להקריב מזמנו המבוזבז בשביל להתייחס אלי כמו אל סמרטוט.
אבל זה עוד כלום כי מה שמדהים באמת, זה שבאותה שיחת טלפון שהייתה לנו, בה הוא נזף בי על שהערתי אותו מהשינה כדי לבקש עזרה, באותה שיחת טלפון אמרתי לו ממש במילים אלה:
"יש לי הרגשה שאתה עושה כל שביכולתך כדי לגרום לי לקום וללכת, שזה יבוא ממני ולא ממך."
והוא ענה לי במילים אלה:
"את באמת חושבת שאני כזה חסר אסרטיביות כמוך? אם הייתי רוצה הייתי מעזיב אותך."
אופס. זה שקר או שנדמה לי?
אופס. זה התעללות לשמה או שנדמה לי?
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כולם מדברים על השלבים בתהליך ההתאוששות.
את שלב הכעס חסכתי מכם. נתתי לעצמי להתבשל בשקט בתוך מיצי השנאה שלי ואני לא הולכת להתנצל עליה אפילו לא לשבריר של שניה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אני רק תוהה לעצמי, איך חשבת שזה יצליח לך? איך חשבת שהשקרים שלך יעבדו? איך חשבת שזה לא יתגלה? איך לעזאזל חשבת שהעולם עובד?????
כנראה שיש לך יצר של הרס עצמי יותר ממה שנדמה לך.
אתה פשוט עבד של עצמך וכיף לי לראות שהיחיד שקונה את הלוקשים שלך - זה אתה עצמך.
כיף לי כי אני רואה את זה מהצד, ולא מבפנים. כיף לי כל כך שחילצתי את עצמי מהציפורניים שלך,
כיף לי שאני אדם חופשי ואני חופשיה להרגיש טוב עם עצמי בלי להתנצל על כך, בלי להרגיש רדופה מאשמה שלא שייכת לי.
ועל זה אני מנצחת ביג טיים!
מנצחת ולו בזכות הפרט השולי והקטנטן הזה שנקרא - אמת.
אם אני שפחה לאמת שלי אז אתה עבד לשקרים שלך.
הייתי מחליפה איתך אבל אתה כזה חסר אחריות שלא תדע לעולם מה לעשות עם משהו שיש לו ערך.
אתה מבזה את המילה "מאסטר". אתה מבזה את המילה "חמלה".
אתה מבזה את המילה "בן אדם".
לפני 18 שנים. 27 באוגוסט 2006 בשעה 13:34
