הקשקושים של יהלום

היו הייתה ילדה מאוד שונה משאר הילדות,
שכול רצונה היה להיות שייכת ונאהבת. וכול מה שחלמה עליו היה להיות נסיכה.
אבל הילדה הייתה יותר מידי מרדנית וחסרת רסן.

יום אחד שמעה הילדה על מלכה שלוקחת ילדות מרדניות ומאלפת אותן.

הילדה הקטנה צחקה ואמרה בליבה, שאין מישהו בעולם שיכול עליה,
ולמתן את התמרדותה.
אבל הדבר הסעיר את ליבה של הילדה הקטנה ומשך אותה למלכה.
וכול רצונה היה לפגוש את המלכה ולהיות שלה.

יום אחד, הצליחה הילדה לראות מרחוק את המלכה.
הילדה כול כך התרגשה עד שהחליטה לפגוש את המלכה מקרוב.
פילסה את דרכה בין כול האנשים שעמדו וצפו במלכה.
הילדה צפתה מקרוב במלכה מחנכת ומאלפת.
הילדה כול כך רצתה להיות של המלכה והחליטה שהיא תעשה הכול כדי להיות של המלכה.

יום למחרת התגנבה הילדה הקטנה לממלכה של המלכה, נכנסה לחדרה ונעמדה מאחורי המלכה.
המלכה הסתובבה. ראתה את הילדה הקטנה. הזעיפה פנים ושאלה,
איך העזת ילדה קטנה לחדור לממלכתי? חייכה הילדה הקטנה למלכה ואמרה,
זה היה פשוט, וכול רצוני היה לפגוש אותך. אמרה המלכה לילדה, ואת עוד מרימה מבט, מעיזה פנים נגדי.
אין איש שיכול עלי אמרה הילדה. שמעתי שאת יודעת לאלף ילדות קטנות שכמוני.
אמרה המלכה לילדה: ולמה לי לקחת אותך?
ענתה הילדה למלכה, אני חושבת שאני אהיה אתגר בעיניך.

המלכה חשבה שהילדה מאוד חצופה, ואכן מרדנית היא ומעיזה פנים. יהיה משעשע מאוד לאלף אותה.
אמרה המלכה לילדה, אני אחשוב על זה, מה שנראה לי פה שאת ילדת שעשועים. אולי אקח אותך כבובת צעצוע שלי.

הזדעפה הילדה הקטנה, ואמרה אני לא ילדת צעצוע, ואני לא בובה שמושכים בחוטים!
צחקה המלכה ואמרה, את תהיה מה שאני אחליט.

ומאותו יום התחילה המלכה את מלכת האילוף בילדה הקטנה.
מלכת האילוף הייתה קשה לילדה הקטנה, ולקח לה חודשיים למתן את התמרדותה.
הילדה החלה לאהוב את המלכה שלה מאוד, וניסתה להשביע את רצונה ולהיכנע לה.
אך לא הצליחה הילדה הקטנה לתת את כולה, והתעצבה, אבל המלכה ידעה שיום אחד הילדה הקטנה תהפוך לנסיכה,
והיא תצליח לגרום לילדה לתת את כולה.

באחד הימים, עשתה המלכה מסיבה. רצתה לעשות לילדה הקטנה הפתעה,
אבל הילדה הקטנה אותו יום הייתה עצבנית ועצובה, שכול מה שחשבה עליו זה עליה, והתחילה לרחם על עצמה עד ששכחה את מלכתה.

כשהגיע הרגע להפתיע את הילדה הקטנה, והמלכה קראה לילדה הקטנה, שכחה הילדה את חינוכה והעיזה פנים. המלכה התעלמה מהתנהגותה וחשבה למלא את ליבה הקטן בשמחה.
ענדה קולר של שייכות לצווארה, והילדה הקטנה במקום לשמוח על מעמדה אכזבה את מלכתה. בלי לשים לב, התמרדה והעיזה פנים.

המלכה הייתה כל כך עצובה והחליטה להעניש את הילדה הקטנה.
ידעה המלכה שהמקום הכי רגיש אצל הילדה זה שיתעלמו ממנה, וכך עשתה.

חשבה הילדה הקטנה על התנהגותה, והבינה איזו טעות עשתה, והתעצבה כל כך, ורצתה כל כך לחבק את מלכתה,
ולבקש סליחה ומחילה, אך אסור היה לה לפנות למלכתה, ואז החליטה הילדה הקטנה לכתוב את סיפורה,
ואמרה לעצמה שעכשיו היא תתנהג יפה ותראה לכולם איך מלכתה הצליחה לאלף מרדנית כמותה. ועוד יותר רצתה הילדה הקטנה להראות למלכתה את התמסרותה לה ורצתה להשביע את רצונה ושהיא תהיה גאה בא.