בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקשקושים של יהלום

לפני 5 שנים. 6 ביולי 2018 בשעה 16:52

חדר הזיכרונות נפתח מחדש

נפתחה הדלת וגברת מבוגרת עמוסת זיכרונות

נכנסה והתיישבה על כיסא נוח 

שנועד במיוחד בשבילה

הסתכלה עלי ואמרה

כמה טוב שאת מצטרפת אלי

עברנו את אותה הדרך

רק שעכשיו אני קצת עייפה

המסע היה ארוך ואני קצת יותר מבוגרת

ולמזלי נפתח חדר הזיכרונות

כדי לשמור את הזיכרונות הכי יפים שיש לי  

וגם את הלא יפים כל כך

והוסיפה בחיוך אח איזה דרך נהדרת

אני רק ישבתי איתה והקשבתי

 

ואז חשבתי בליבי המסע שלה שונה משלי

אולי אנחנו עברנו באותה דרך

אבל עכשיו שהגעתי שוב לאותה הדרך

הכרתי אנשים ונשים שונים

בעלי צבע שונה וגודל שונה

ראיתי שפה ושם יש בעיות ולא קל למצוא להם פתרון

אך תמיד בסוף נשארים

אולי הגיע הזמן שלי

שאמצא את דרכי

 

האישה המבוגרת שמה לב שמחשבותיי נדדו להם

ואמרה כואב לעזוב את כל דיירי החדר והזיכרונות שהצורים בו

אני אומר לך שלום ומאחלת לך בהצלחה

היא נעמדה ויצאה מהחדר

אישה צעירה עם זיכרונות

בתחילת דרכה נכנסה והתיישבה

ואני קמתי הסתכלתי סביב

הגיע הזמן שאלך ידידיי

נגשתי לדלת ורגע של געגוע אותי מציף

 

 

Odette​(אחרת){בקשר} - הלא כולנו מתגעגעים? תמיד כשאני כותבת על זכרון וגעגוע, אני שמה לב שיש עוד הרבה פוסטים כאלה. אולי ככה אנחנו בנויים.
לפני 5 שנים
אשליית האפס המוחלט​(מתחלפת) - דלת נסגרת וחדשה נפתחת...קחי איתך את כל הדברים הטובים לדרך החדשה.
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י