לפני 16 שנים. 3 בספטמבר 2008 בשעה 20:10
לפעמים בא לי לקום, למצוא כמה ארגזים ליד פח הזבל שמתחת לדירה שלי, להעלות אותם, לארוז את הדברים שלי ברוב תשומת לב ולהתקפל בחזרה לירושלים.
אני כבר רואה את הארגז עם הספרים, את זה עם הבגדים, את השקית הגדולה לשמיכה, את המשאית שתיקח את המיטה, השולחן, המחשב.
בא לי לארוז את עצמי, לקנות כרטיס לכיוון אחד, לעזוב את העבודה, להגיד שלום יפה לשותפים. את המאוורר אשאיר כאן, גם כמה זוגות נעליים, ואת הארון שקניתי מהשותפה שהחלפתי. ניסיתי, באמת שניסיתי. אולי לא באמת נתתי הכל, אולי לא ממש התאמצתי. אבל באמת שלפעמים אני לא יודעת בשביל מה אני נשארת כאן.
נמאס לי מהדירה, נמאס לי מהעיר, נמאס לי להתאמץ.
וגם בכלל לא אכפת לי להשאיר את הכל לעורבים. וכמו שאני לעלות על האוטובוס הראשון ולהשאיר הכל מאחורי.
