שמונה בבוקר, לעזאזל, והשינה עודנה רחוקה ממני.
תל אביב עטפה עצמה באור חג לבן הלילה
פרשה זרועותיה לאור ולהוד
מעולם לא שמעתי אותה כל כך רועשת בעת ליל,
לילה כיום.
גם היא כמוני, להבלחה קטנה של רגע, החליפה שעון ביולוגי.
הסתובבתי ברחובות עם ההמונים, מנסה לבלוע לתוכי את כל מה שיש לה לתת לי, שניה לפני שאני ממריאה.
זהיתי בה לפתע שקט, דווקא בשיא ההמולה, ואולי בעצם בי.
יש פה מקום לכנפיים שלי, חשתי, הקשבתי לרוח רציתי להעלם מכאן איתה.
עכשיו שקט, ציפורים מצייצות, מידי פעם מכוניות נוסעות. כבר בוקר לבן.
אבל העיינים שלי מנצחות את הקרב מולי, קרועות לרווחה.
אני רוצה לישון.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
אלף פעמונים דופקים לי בראש
תתעוררי, תתעוררי, עע, קומי, הקץ לבריחות, הגיעה העת
להתמודד
הכל מקרקע אותך, אין לך שום שליטה על מה שמזדמן אלייך
אין בך פחד, זה רק גל, עוד גל, תתעוררי, עע, קומי
אין לך סיכוי ע"ע, את לא ראויה
תעוררי, תתעוררי, עע, קומי, הקץ לבריחות, הגיעה העת
אני כבר מריחה ניצני פריחה, מחפשת את הצבע
רוצה לקום, רוצה לקום,
תתעוררי, עע, קומי,קומי
כמהה לאור גדול של רכות וחמלה מתוכי, שישטוף אותי
לפני 16 שנים. 4 ביולי 2008 בשעה 5:21
