פוסעת בעקבות האהבה

דרושות נעליים אדומות.

כדי להחליף את אלה שנזרקו

וגם כדי לנסות את הפטנט של הקשת העקבים.

אולי אני אגיע לעוץ.

מעניין האם אין לי מצב רוח,

כי לא מצאתי נעליים

או שמא,

לא מצאתי נעליים,

כי אין לי מצב רוח.

שבויה בכלוב זהב.

נוצץ, יוקרתי,

אבל עדיין כלוב.

אלכוהול, גם בכמויות גדול.

חומרים אסורים, גם לריאות.

ואפילו צרוף של שניהם.

ועדיין לא מרגישה.

החוקי טוען שגם כך,

אני מלאה בכימיקאלים.

ואני כל כך רוצה להרגיש

לפחות לזמן קצר

ממש ממש

טוב.

מצאתי את עצמ מאוכזבת.

מאוכזבת ממנו, שלא מעריך את מה שעושים עבורו.

מאוכזבת ממנו אחר, שלא מעריך מה מרגישים אליו.

אני???

מאוכזבת???

סליחה.

ג'ול מתבקשת לעמדת "לא מצפה מאפאחד"

קצת יצא האויר מהבלון. זה שעמד לפני פיצוץ אתמול.

נראה שהלחץ מבחוץ קצת עולה ומבפנים, קצת יורד.

והבלון הזה, של האיכס, הפך היום ממשהו מאיים,

לסתם עוד חלק בבור השחור התמידי.

משהו שניתן להתעלם ממנו.

נזכרתי היום,באיש שראינו בתאילנד,

זה שעוסק באומנות לחימה הדוגלת גם באימון אברי המין.

האיש, נוהג לקשור לאיבר מינו, דברים כבדיםן ולהרים או למשוך.

כשאנחנו ראינו, האיש, נוכח אנשי גינס, משך ממקומו, לאורך 10 מ', מטוס קרב.

לא. לא דגם. אחד אמיתי.

כן. רק בעזרת חבל שקשור לבסיס איבר המין.

הוא טוען, שזה עוזר לפיצוח הצ'י.

אישתו טוענת, שזה יופי במיטה.

אני הבנתי, למה מתכוונים הפרסומים בעיתונות,

שמציעים "הארכת איבר מין ללא ניתוח"


ובבנין ציון ננוחם.

הבלון של חוסר השקט, מתנפח בתוכי.

התוצאה ידועה.

הלחץ החיצוני - יורד.

הלחץ הפנימי - עולה.

והפיצוץ. הוא יגיע,

ירעיש ויזעזע.

אולי הגיע הזמן לזעזועים.

קריאת ההשכמה,

היתה בהירה וברורה.

ולי רק נותר,

כמו שאמר האקס של הרקדנית,

להכות באחורי הראש,

ולזכור

להזדקק, ג'ול, זו חולשה

וחולשה, מותרת רק לאחרים.



בוקר טוב עולם.

תקועה

תקיעה

נתקעת

.
.
.
.

לא.

לא סקס.