פוסעת בעקבות האהבה

30 שעות מחוץ לכלוב

25 שעות צום

14 שעות שינה

2 עיתונים

1 ספר

חזן שקורא מלא גרון: "אל נורא תהילה, הנחיל לנו מחילה, בזמן הנעילה..."

עבר בשקט יום הכיפור הזה. רק אמבולנס אחד, טס ברחוב הראשי במהלך כל היום.

מספר האנשים המגיעים לבית הכנסת בכל נדרי נהייה קטן משנה לשנה.

וגם אלה שמגיעים לנעילה, ממש מצטמצם.

בבית הכנסת בתיימני, התחילו לחלק לילדים שרשראות סוכריות אחר הצהריים

וסיימו להתפלל רבע שעה לפני הזמן, כולל השופר.

לרגע תהיתי, אם יש שם מישהו שמשחד את הקדוש ברוך, כדי שיקבלו שליש על התנהגות טובה.

חמי, הצדיק האמיתי במשפחה שלנו, טוען שבכלל, השופר נועד לגרום לנשים לרוץ הביתה לבשל.

בבית הכנסת הספרדי, הסמוך, הכל באיטיות. רגע לפני כל נדקי, הם מוכרים וקונים כל תנועה

בבית הכנסת. זה שיפתח את הפרוכת, זה שיפתח את הארון, יוציא את הספר, יניף אותו,

יאחז ברימון, יחזיר את הרימון...בהערכה גסה, בית הכנסת מרוויח מהמכירה המוזרה הזו,

בערב כיפור, כ 100 אלף ש"ח. ד"א, נותרה הברכה היומיומית, לפרנסה טובה.

מי שרוצה ליזכירו את שמו יום יום ויברכהו לפרנסה טובה, מוזמן לגשת לשמש

ולשלש לידו ככה וככה אלפי שקלים.

"נער החידות מבומבי" היה ליווי לא רע לצום. המון רוע, המון כאב, עטוף בצלופן צבועני.

...וככה מתחילה לה שנה חדשה.