סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 17 שנים. 25 בספטמבר 2007 בשעה 18:43

היום הגיעה קריסת המערכות.

אחרי שקילה בבוקר, שהראתה עליה של 100 גר'

(כן, כן...עליתי קילו במסת שריר...בולשיט)

שעה רכיבה מתישה ושעה ארובידאנס

מגיעה לחדר כושר שמקורר ל 10 מעלות

ו...אחרי חצי שעה, נגמרת לי האנרגיה, לגמרי.

מרגישה שלא יכולה לזוז. לא מסוגלת להרים את עצמי.

נוטשת באמצע ויוצאת החוצה להפשיר.

זה לא פשוט. לקח לי עוד חצי שעה , בשמש, להפסיק לרעוד.

חושבת שגם התיסכול מתחיל לתת את אותותיו.

והיאוש מתחיל להתחרות בכפיתיות.

מקווה שהכיוון ישתנה בקרוב, אחרת, אני מרגישה שהשבירה תגיע במהרה.




עוד לא אבדה תקוותינו ...90-60-90, בלונדינית...וגו'.








וכדי לא להותיר טעם מר טרום חג...

אז, הדום הפרטי שלי, החוקי, הסכים שאלך לגנון מחר.

מלווה בונילית הכי מלכה שאני מכירה.

נשלטי כל העולם, התאחדו...אני בדרך.

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - בלי בנעימים יפתי }{
לפני 17 שנים
פוקה​(שולטת){CB} - אוי איזה בילוי מרנין...תהני מותק (-:
לפני 17 שנים
Shimmy​(נשלט){Vents} - רגעים קשים הם רגעי חסד.
הם אלו שהופכים את רגעי הנחת לכ"כ מתוקים.
לפני 17 שנים
זיקית - אני אשמח לראות אותך..ולעודד אותך }{
לפני 17 שנים
עטלפית על{לאסי} - את לא לבד, אני מאחורייך, דוחפת.
תסתכלי קדימה. רואה? 60-90-60. שישים קמש, תשעים קמש, בסוף שוב תרדי לשישים כי תגיעי לאן שצריך. אל תדאגי, כשכבר ממש מניעים, האינרציה עושה את שלה.
פשוט להתרגל.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י