פוסעת בעקבות האהבה

כושר, זה כושר, זה כושר.

ככה חשבתי.

אז חשבתי, אז מה.

כמו כל הידע שהיה לי והתנפץ במהלך החודש וחצי האחרון, גם זה התפוצץ לי בפרצוף.

מסתבר, שאין דין צעדה, כדין רכיבה ואין דין אירובי, כדין קיק בוקס.

במהלך השבוע, מאז סיום טירונות שלב א', צעדתי וטחנתי את חדר הכושר השכונתי.

בכוונה ברורה, שאחזור לוינגייט, ורמת הקושי שאיתה אני מתמודדת, תהייה דומה.

לפעמים, אפילו שגיתי באשליות, שהצעדה וחדר הכושר, יחזקו שרירים ויקלו על הרכיבה הוינגייטית.

אבל, מסתבר, שלא כך הדבר.

אחרי 5 ימים מלאי פעילות, אך נטולי רכיבה, היום הרגשתי שנשמתי פורחת על מושב האופניים.

כל שריר שיכולתי להעלות על דעתי, שמשתתף ברכיבה על אופניים, וגם אי אילו,

שלא חשבתי שיש להם קשר, שרפו וכאבו .

סיימתי את עינוי האופניים, אחרי למעלה משעה.

אח"כ, כבר היה יותר קל, למרות שכמות הפעילות הגופנית עלתה ב 30%.


מעניין עוד איזה הפתעות מצפות לי בתהליך.

מקווה, שמחר, בשקילה, תצפה לי הפתעה טובה

ויסור התסכול מליבי ונשמתי



90-60-90 .....וגו'