לפני 17 שנים. 30 בספטמבר 2007 בשעה 12:33
מכירים את הסיטואציה...?
מישהו ניגש אלי , באמצע חנות ספרים, מחייך חיוך גדול ו.."היי ג', מה רוה, מה עניינים..."
ואני, אני יודעת שאני מכירה אותו, אבל בכל מחיר, לא מצליחה להזכר מאיפה, או מה שמו.
אז מעלה את החוך הכי גדול שיכולה על הפרצוף, ומברכת ומה שלומך, ואיך אתה...
ובכל הכוח מנסה להזכר לאן הוא שייך....
אז אצל רוב האנשים הנורמאליים, ברגע שהאיש נעלם, הוא נעלם שוב לנצח ממוחם.
אבל אצלי, מה פתאום...? מהלילה של אתמול, אני מנסה להזכר מאיפה אני מכירה את האיש.
סרקתי כבר את שני השלישים הראשונים של חיי ולא נמצאה התאמה...
מקווה שתמצא במהרה. אחרת המוח יתפוצץ מפול גאז בניוטראל.
יאללה, שיגמרו כבר החגים המעייפים האלה.
לא יכל האלוהים הזה, לפזר אותם על פני חודש חשוון גם כן?
מה נהייה עם הצפיפות הזו?
