פוסעת בעקבות האהבה

ביעותים מלווים את הלילות האחרונים.

בחלום, כמו תמיד, יש בתוכי חלל.

הוא עגול ושחור וחלק מבחוץ, נוצץ כמו קריסטל, כמו יהולם מסותת.

חלקו העליון קטום, פעור ומזוות כלפי פנים.

ותוכו, מלא בזקיפים חדים כתער.

ואני עומדת, מבחוץ, ומביטה בחלל מלמעלה,

והוא קטן וקורץ לי. מפתה אותי במראות נחשקים.

בזהירות, אני מקרבת אצבע אליו, אל פתח החלל,

אבל בשניה שהאצבע מתחילה להכנס לחלל, הוא משנה את פניו

לפנים האמיתיות שלו. הוא צומח לגודל כל הפחדים והכאבים.

והם מאיימים עלי. מאיימים לבלוע אותי.

ואני, בעור שיני בורחת, מסיגה את היד לאחור.



שונאת להתעורר מהחלום הזה.

פוחדת. חוששת לעצום שוב עיניים.

והלילות הופכים להיות ארוכים ומפחידים.