פוסעת בעקבות האהבה

בלי תקווה, צאסק"א וגו'

אז אחרי שבועיים בניכר.

אחרי שחלק ניכר מהזמן, לא ידעתי אם הוא ישוב.

אחרי שהוכרזתי קבל כלוב ומסנג'ר "עגונה"

הוא חזר אלי....

הוא שב אלי הביתה, אחרי שבועות רבים כל כך.

אבל רגע לפני, עוד הייתי שרועה בחדרון,

ידיו של פאבל, צובטות לשות מעסות את גופי הדואב,

מרפקיו חודרים לכל השטחים האסטרטגיים, גורמים לי לצרוח מכאב.

קצות אצבעותיו מפרידות את הצלעות אחת מהשניה...

לא היה בעיסוי הזה שום דבר מרטיט, או מפתה.

זה היה עיסוי רפואי לעילה.

ואז הוא הגיע מהחדר הסמוך...

אפרפר, אורו תכלכל חולני.

נטול כל היכולות הקינקיות שלו.

נטול יכולות תקשורת

מיד,הוא הוצמד ללבי, מחובק חזק בזרועותי,

לחשתי לו, "לא עוד", לא משה ממך יותר.

והוא, בשארית האנרגיה שנותרה בו, נהם, נהמה חלושה,

כמו אומר, "שבתי אלי ..."













ישששששששששששששששששש.