פוסעת בעקבות האהבה

אין כמו יפו בלילות...

אין כמו יפו גם בימים ובמיוחד בימי שבת.

יצאנו מהבית, במטרה להגיע לאבו גוש לסעוד את נפשינו בחומוסצ'יפסלטפלאפלעליגפנמג'דרה ובקלוואה לקינוח...

אחרי 20 דקות נסיעה, החוקי הנוהג שואל, אם לעלות לכביש מס' 1. ברור שכן, אני עונה לו.

ושניה אחרי, אנחנו אכן מוצאים את עצמינו בכביש מס' 1, אבל לכיוון מערב...

אז החלפנו את מיצי הקיבה לארוחת אבו גוש והכנו אותם לארוחת חומוסצ'יפסלטפלאפלעליגפנמג'דרה
בק"ק יפו (האבלה בימים אלה, על מותו של אבו חסן, הידוע בכינויו "עלי קרוואן" אבי החומוס לדעתם של אחדים, עליו השלום).

ניתן היה לחשוב שבשעות אחה"צ, קרוב ל 4, כבר יהיה עמישראל על טפו וחמתו אחרי האוכל. אולם האמת הכואבת, התגלתה במלוא נוראיותה. כל חור נידח, לאורך רח' יפת והרחובות הסמוכים, נהייה "בוטיק החומוס" ומוכר את אותם מוצרים ממשפחת חומוסצ'יפסלטפלאפלעליגפנמג'דרה, לעם ישראל מזה הרעב.

ועם ישראל, מתנפל בהמוניו. ליד כל חדרון כזה, בעל בלי שם, עומד תור ארוך, של אנשים ששמים את נפשם בכפם, בעמידה על חצי מדרכה וחצי כביש, בנסיון להנצל מאוסף מכוניות הBMW שמטייסות שם בגובה הכביש.

בשלב שבו כבר יכולתי לאסוף את מיצי הקיבה דרך החור שהם קדחו לי בבטן, מצאנו מקום לישבנינו המתדלדלים, ב"חאג' כחיל". מה אומר ומה אספר...הם נחמדים, מסבירי פנים, המקום גדול מואר ונקי, הסלט היה קצוץ קטן קטן, מתובל היטב ממש כמו בפנטזיות הרטובות שלי תוך כדי ריצה על הדיונות. והפלאפל, יצירת אומנות. מצד שני, חומוס, זה לא הצד החזק שלהם.

ליד, שתינו קפה עם כנאפה דיאט (ככה אמר המוכר) עם מעט מאד סוכר ועם פיסטוקים...

חזרנו עייפים אך רעבים ...




סתאאאאם.

עכשיו, ללכת להוריד את הקלוריות.