פוסעת בעקבות האהבה

משבר קשה פוקד את כוחותי הערב.

לאחר ביקור נוסף אצל התופר,

זה שאמון על תפירת עור

ולכן ניתנה בידיו הזכות לתפור לי את הבגד לאירוע,

הגעתי למסקנה המבאסת בעליל, שבבר המצווה של הבן שלי,

בניגוד לרצוני להיות מלכת טראש,

אני אהייה מלכת א-טראש.

לא. לא פריד.

בניגוד מוחלט לחצאית שתפר הגאון, ושהיתה מושלמת,

האיש לא מבין בשיט, בתפירת מחוכים.

האינסטינקט הראשון שלי, כשיצאנו ממנו, היה,

לנסות להרוג מישהו.

האניסטינקט השני, היה להרוג את עצמי.

אבל כשיושבת לידי הצארינה, המלכה האם הפרטית שלי,

להתרגז , זו לא אופציה.

היא מתרגזת עליו ואח"כ, עלי.

היא יודעת לסדר את זה והכל יהייה בסיידר.

האירוע בעוד 6 ימים ברוטו,

ואני לא מצליחה להסביר לה, שלא משנה מה היא יכולה לעשות,

עם המחוך הזה, אני לא הולכת.

השקט שמשתרר אח"כ, מעיק.

ואני קוראת לדגל את אסי.

אסי מומחה בתפירת מחוכים. או חזיות לפחות.

אמצע הלילה מוצא אותי עירוצה למחצה,בסטודיו שלו.

הוא והצארינה מנהלים שיחת מומחים בעניין הציצים שלי,

כאילו שאני לא שם.

מודדים בין הפטמות

מהפטמה לכאן ולשם.

מהמדידות שלהם, מתגלה שהפטמות שלי פוזלות.

אני זזה רגע הצידה, לבדוק הכצעקתה.

הפטמות במקום. צופות שתיהן קדימה.

יש משהו משפיל אך משעשע בלקיחת מידות.

דוחפים לי את המדיד לכל מיני פינות בגוף,

כאלה שלא אמא שלי ולא אסי, לא צריכים להיות שם.

והדיון על מימדי הגוף שלי...ובכן, זה יכול למלא תסריט לסרט אימה.

לבסוף, אני מגיעה הביתה,

מרידה מהמלים העליונים חליפה מדהימה שתפרו לי לפני כשנה,

היא עדיין מדהימה. תיקונים קלים והתאמות

וזו הבחירה המתאימה.

ממלכת טראש, אני הופכת לאמאברמצווהקלאסית.

אוףףףףףףףףףף

לפחות, קציר הנעליים, הניב 3 זוגות מדהימים.

וטראש, אני אתרגל במסיבות .