פוסעת בעקבות האהבה

אחד הפוסטים האחרונים שלי,

גרמו לסערת נפש אצל כמה מהקוראים שלי,

שחשבו שהם נשוא (או מושא, כבר שכחתי את חוקי הלשון) הפוסט.

חייבת לציין, שלא בצדק. הם לא היו.

אבל הצער שנגרם להם, גרם לי לחשוב...

הבלוג שלי, הוא המקום שלי להתבטא,

בדיוק כשם שהבלוג שלהם, הוא המקום שלהם.

אבל הפלטפורמה הזו, גלויה לעין כל ואנשים, מסתבר,

יכולים להעלב, בלי סיבה.

כעת...

אם אני אמנע מלכתוב את שעל ליבי, אני אמנע את הפגיעה של אחרים,

אבל אני אחטא לעצמי ולא אממש את התפקיד של הבלוג בחיי.

מצד שני, אם אני אכתוב כל שעל ליבי ואמנע מלציין שמות,

אנשים שאינם קשורים, יעלבו...

מצד שלישי, אם אני אציין ניקים...אני אעורר את חמתו של כלובי עלי,

ואת חמתו, אני מעדיפה לשמור למקרים יותר מעניינים.

מצד רביעי, בחיי שאני לא רוצה לפגוע באנשים, רק לשחרר קיטור שלי.

מצד חמישי...כשמשחררים קיטור, מי שעומד קרוב, יכול להפגע.


החיים קשים.

ולקוראות א', ק', וכל שאר הסקרנים שמאכלסים את הפינות...

לאמגלה ולאמגלה...


סופ"ש מרגש לכולם