פוסעת בעקבות האהבה

זה היה כמו חלום, מין דה זה וו...

השן כאבה לי מאד בלילה

וכמו הקוף מ"גן גורים" (רק הקוף אינו ישן, וואי, כואבת לו השן),

גמני התקשתי להרדם.

לשמחתי, שיניים, הם החלק הפחות מתפרק אצלי בגוף,

כך שכאבי שיניים, הם מקרה נדיר.

כמה כדורי אדקס פורטה שלא עזרו,

ומצב של נים לא נים,

ופתאום הגיע הזכרון הזה, כמו תמונה חיה...

אני פיצית, אולי בת שלוש וחצי,

בשעה מאד מאוחרת בלילה, שוכבת בין שתי מיטות הברזל הענקיות

של סבא וסבתא שלי, על המיטה הפנימית.

אבא ואמא, ירדו לאילת ואני נשארתי אצל הסבים.

מתעוררת מכאב בשיניים...

בדירה מעל סבתא וסבא, גרה רופאת שיניים, אמא של עלמה,

סבא הולך לבדוק, אבל היא איננה.

הם מתווכחים, בלאדינו. אני לא מבינה את השפה,

תופסת כמה מילים...סבתא שלי מציעה פתרון שסבא שלי לא מוכן לקבל.

אני מתאפקת, אבל כואב ואני בוכה...

וסבתא שלי, כמו כל מפקדת עליונה, לוקחת החלטה...

בפעם הראשונה בחיי, אני מריחה מקרוב את ריח האניס.

היא טובלת כדור צמר גפן בעארק, ומצמידה לי לשן.

זה כואב ועכשיו גם שורף...ואני נורא בוכה,

אבל אחרי דקה, אני מגלה, שהטעם לא ממש נורא,

הצריבה של האלכוהול, עברה. והשן...היא כבר כמעט לא כואבת.

...קוראת לחוקי שלי...מבקשת, לתדהמתו, עארק.

החוקי שלי, כבר לא מופתע ממני אפפעם...

לוקחת צמר גפן, מצמידה לשן,

העיניים קצת דומעות מהכאב והצריבה

וקצת מהזיכרון...

אני מתגעגעת אליהם,

אל כל ששת הסבים והסבתות שזכיתי שיקחו חלק בחיי.