פוסעת בעקבות האהבה

נשים, נשים, נשים, נשים...

זו היתה חגיגת נשיות. לטוב ולרע.

נשים בכל הגילאים, ילדונת בת תשע, ילדות צפוניות שמדברות בכזה וכאילו,

אמהות חתיכות, נשים שמנות ורכות, סבתות מכל העדות, נשיםמכל העולם.

ערב רב של שדיים גדולים, קטנים, זקופים ונפולים. בטנים רכות עגלגלות,

עם סימנים של חיים ובטנים מתוחות ושמורות.

נשים שלקחו חופש מהבית והבעל והילדים והעבודה והצרות ובאו לנשום

למלא אנרגיה לשנה הקרובה.

והיה חם ומפרגן וצבעוני ואוהב וחרמני , למרות ששני הגברים הבלתי נשואים

היחידים שהיו שם, ובכן, הם לא ממש בעניני נשים....

והיה מצחיק, איך כולן הופכות פתאום להיות ממרוקו, כדי להתחיל עם מיודי, הרקדן,

ואח"כ, כולן מגלות את ההסטוריה שלהן בריקודי היפהופ, כדי לפתות את קלוד דדיה...

והיה מרהיב ומרגש, לראות נשים, ממש לא רקדניות מקצועיות, אוהבות את עצמן

אוהבות את הריקוד, ועולות לבמה , מעורטלות למחצה, בחליפות ריקוד צבעוניות,

ורוקדות את עצמן, את חייהן, אל מול קהל מפרגן. ורקדניות מקצועיות, מדהימות,

ששולטות בכל סיב משריריהן, רוקדות ומטריפות חושים על הבמה.

נשים, נשים, נשים, נשים.

אושר.