לפני 16 שנים. 4 בפברואר 2008 בשעה 5:54
היא עושה שטויות. היא יודעת שהיא עושה שטויות ובכ"ז היא עושה אותן.
היא מאמינה שהוא יגאל אותה. שהוא ימלא את החלל, את החור הזה בבטן.
היא מסכנת את כל מה שיש. את כל מה שהשיגה שבנתה, במרדף המטורף.
היא רואה סרט. הוא לא הסרט שלה, אבל הוא נכתב עליה. בשבילה.
אלה החיים שלה , אבל לא מה שהיא תכננה לעצמה.
והיום היא תלך שוב לבית הקברות. שוב לזכור את מי שאהבה
כאילו שנדרשת התזכורת הזו. כאילו שהיא לא יודעת.
וכמו תמיד, תנקר המחשבה הזו בראש. למה דווקא הן.
שישה שבועות, שש שנים. נצח.
