אוח ולנטיין ולנטיין.
עד חצות, עטויה אבק, העברתי את הספריה המשפחתית ממקום למקום בבית.
להערכתי, כל ספר צובר בממוצע 100 גר' אבק בשנה.
העברתי קרוב ל 1000 ספרים.
צאו וחשבו...
מכוסה אבק, החלטתי בכ"ז ללכת למסיבה . צריך לקחת אוויר לפעמים.
וזו היתה הזדמנות לא רעה.
מקלחת קצרה ואז, כלאחר כבוד , החוקי נותן לי את מתנת הוולנטיין.
לא פרחים, כי הם נובלים בד"כ.
לא בוטנים, כי אני לא משתמשת.
לולנטיין, קבלתי מאהובי, דג מלוח.
לא. לא סתם אחד. אלא לקרדה. פלמידה משובחת מבית טוב.
עטופה בשקית נילון מרשרשת (אני מנחשת שאת העיתון, הוא שומר לט"ו באב)
לזכותו, ניתן לומר שהוא לא חיפף בתרוץ. הוא הזכיר לי שסבא שלי נהג לרכוש
לקרדה בימי שישי. לקראת חגיגות סוף השבוע.
יפה לו לתיימני החוקי שלי, שהפנים את המסורת הרוסית.
במסיבה של האויר, היה כיף. לא עמוס מדי. לא רועש מידי. המוני אשים אהובים
ותוכי אחד. חתיך הורס, שהגיע מחייך למדי ועד סוף הערב הצליח לשבור לי את הלב.
עמוק, עמוק העצב בעיניים
עמוק, עמוק היין במרתף
הלילה את ליבי אקרע לשניים
לך ולגביע הנוטף
אל תשאלני מה
אל תשאלני איך
בני אדם נולדו לשתוק ולחייך
בני אדם נולדו לשכוח וללכת
כרוח הנושבת בשלכת
וביום המסויים הזה, לא היו כמה לא ממש רציתי לראות. חיבוק אחד יותר מדי והחוקי
נעלם. מה ששעשע את חלק מהנוכחים המרושעים שספרו לי שמישהי מלטפת אותו.
מה שהם לא יודעים, שאם הוא היה מסכים שאחרת תלטף אותו...אני הייתי מביאה אחת.
משנמצאה האבדה, התחברתי היטב לצנרת ולא עזבתי עד שיצאנו. עייפים אך מרוצים.
ועכשיו, עכשי יש כאן בבית 10 בנות 10 שבטוחות שהעולם שייך להן. במסיבת יומולדת רועשת.
חציין, תשארנה לישון כאן הלילה.
בדס"מ במייטבו.
סופ"ש מרגש לכולם
לפני 16 שנים. 15 בפברואר 2008 בשעה 16:02
