פוסעת בעקבות האהבה

שעות של טיול בקניון הרענני,

קניות מענגות למינידומית ולעצמי,

בית קפה עם אמא וחברה,

הכרות אישית עם פנים האסלה,

של כמה מטובות האסלות של הקניון

בועה אמיתית של שומדבר והכל.

ואז,טלפון לאחותי שמתחילה במשפט

"אני בסדר, בבית, לא הייתי בפיגוע"

והצבעים של החיים מתחלפים פתאום

מצבעי פסטל נינוחים ורגועים

לכתמי אדום דם.


ארץ אוכלת יושביה, הארץ הזו שלנו.

אבל מתחת לקליפה נחה ארץ זבת חלב ודבש.

שיגיע כבר אנשים חכמים מספיק,

משני הצדדים, שימצאו את הדרך ,

לקלף את הקליפה הקשה והמרה הזו.