פוסעת בעקבות האהבה

ותמיד תהייה אותה, שתהייה שם במציאות,

כשטוב, כשכיף, כשמחוייך

ותמיד תהייה אותי,

שתסגור את כל הפינות המרות

שתהייה כשרע, כשכואב

כשלא נעים.

שלא צריך לעשות פוזה שהכל בסדר, מולי.

שאפשר לבכות ולקטר ולהשבר

שאפשר לסמוך ולהשען.




ולפעמים, אני מוצאת את עצמי תמהה,

מי יציל את המציל?





חמורים אוכלים קש.