לפני 16 שנים. 10 ביוני 2008 בשעה 18:55
כמה שהזיכרון שלנו קצר.
וכמה שהזיכרון האישי שלי, קצר לדברים טובים.
אחרי אימון לא נורא קשה, אבל ממצה,
ההרגשה ככ טובה.
והמינידום...שיחק אותה בגדול. אוחחח כפרה עליו
טפוטפוטפוחמסהחמסהמלחמיםשוםבצל
אז נכון שהייתי חייבת להפסיק,
אבל למה הזיכרון של כמה זה טוב לא נצרב במוח?
למה אני יכולה בצ'יק לחזור למקומות הרעים
והטובים נתקעים איפשהו במעמקי הזכרון?
אבל, זהו, חזרה לשגרת האימונים.
ג'ול
בלונדינית, כוסית , 170, 90-60-90, עיניים כחולות, חזה DD (באימונים)
