פוסעת בעקבות האהבה

אז לרגל החתונה המתקרבת ובאה, כמו לרגל כל נקודת ציון בחיינו הבוגרים והמאותגרים רוחבית

ולרגל יום הכיפורים המתרגש עלינו. וכיאה לכל בית ישראל שאינם חוטאים במהלך השנה.

הוחלט, ברוב קולות, על כניסה למקצה הרזיה.

ובתוקף החלטה זו, נרכשו הערב, שני זוגות אופניים. למינידומית ולאמא.

החשש שניקר בליבי, שמושב האופניים יאבד בנבכי ישבני, הורגע, על ידי רכישת מושב רב מעללים,

רב רוחב ומרופד בשפע ג'ל.

האופנים נרכשו מזן עמיד ללחצים ולמשקל עודף

ואף נוסה קסדה. כי ראש יותר דפוק מהקיים, זו כבר גזרה שהקהל הבייתי לא יוכל לעמוד בה.

וכיודע, לא גוזרים על קהל קדוש גזרה שלא ניתן לעמוד בה.

ומכאן, נרים את האופניים על ראש שמחתינו

ונתחיל לרכב מכאן לשם ובחזרה.

ואם תראו בשטח ישבן מאותגר רוחבית, מונח על מושב וגלגלים

ומנסה להתקדם ישר.

נפנפו לשלום.

ועם כל אלה שהמראה יפגע בחוש האסתטיקה שלהם...

אתם צודקים. אני אצום עוד שעה לכפרות.


ד"א,

הובא לידיעתי שכמה מקוראי הנאמנים, סוברים שאני מחתנת את בני.

ובכן, אם הייתים נאמנים דייכם, הייתם זוכרים שלפני פחות משנה הוא חגג בר מצווה.

ולמרות שלחתן את הנוער, זה רעיון לא רע. אני עוד צריכה מישהו לכסאח מפעם לפעם.

המתחתן, ילד הסנדביץ, הוא אחי והוא כבר בעל בעמיו.

והשומע ירגע.