פוסעת בעקבות האהבה

הוא נוסע, הוא לא נוסע, הוא נוסע הוא לא נוסע...

אם הייתי אדם מאמין, הייתי בטוחה שמישהו עשה עלי שחור.

הנסיעה של החוקי שנדחית ומציבה את החיים שלי, של כולנו, ב HOLD.

הניתוח של אחי, שגרם לי לשהות בתל השומר שלושה ימים.

אני יודעת שאני צריכה להמנע מזה. שאסור לי להכנס לשם.

שלהגיע לשם ובמיוחד להשאר שם שעות, מחזיר אותי אחורה.

זה כאילו כלום. אבל החיים שלי מתהפכים מזה.

כל מה שקבור בתוך הבור השחור הגדול והחלק,

כל מה שהצלחתי במאמץ עצום, להפוך ללא מאד הרסני,

מרים את הראש המפחיד שלו. ואני שוב ילדה קטנה, שבויה בין רופאים.

רק שהפעם, הם אפילו לא מספיק בוגרים, כדי לנסוך את הביטחון שפעם היה.

גם אם היה רק בעיני. גם אם היה מזוייף.

בערב, אחרי שאחי כבר חזר הביתה ואני יכולתי להניח את הראש,

מעיר אותי צלצול הנייד. ברקע רעש של צפירות ומנופים

ואח שלי מבקש שאבוא לקחת אותו ואת אבא שלי. מקיסריה.

הם בסדר. במזל. האוטו, טוטאל לוסט.

כמו זומבי, עליתי על הרכב ובשעת השיא, נסעתי לקיסריה.

הם באמת בסדר. אבא קצת המום. אח קצת חבול.

הרכב באמת טוטאל לוסט.

מישהו מאד אהב אותם ברגע ההוא.

אני יודעת שאני צריכה לספור את הדברים הטובים.

אבל כרגע, אני לא יכולה.

אין לי רגע דל. אין לי רגע לעצמי ואפילו אין לי את מי להאשים.

מצד שני, כל מי שיכול, מאשים אותי.

וול...