כואב לי התחת.
לא . לא משום סיבה שאתם חושבים עליה. סוטים.
10 שעות של ישיבה כמעט רצופה על שני מייצגים,
שבמכללה, מתעקשים לכנות אותם "כסא".
אחד, גוש פלסטיק כחול, שמורכב על מוט שמחובר לרגל השולחן.
עצם משימה להתיישב עליו, כבר היא, מהווה סכנה לפגיעה בגופי.
העניין רוטט ורועד על ציר X ואילו המוט אליו הוא מחובר,
מתעקש לשחק תופסת עם הישבן שלי.
וכשכבר, אני מצליחה לרסן אותו (את הכסא, לא הישבן),
אז המוט ההוא, עדיין מתעקש לסחוף אותי לטנגו סוער.
אני מושכת עת עצמינו צעד קדימה והוא, בנון שאלנטיות,
מושך אותנו שניים אחורה. מזל שיש שולחן אחורי, שעוצר את הריקוד.
ואחרי מספר שעות כאלה...עוברים ל"כיתת הפינוק".
באמת דואגים לנו שם. כיתה מבודדת, בקומה עליונה,
עם מרפסת עישון ולובי מעוצב להפליא.
רק מה...הכסאות. באמת, הה צריך להביא את המעצב שלהם
ולהושיב אותו עליהם למספר שעות.
שורות של מתקני כסא. כזה שאפילו לא ניתן להזיז, כי הם מחוברים לרצפה.
והמושב עצמו...ובכן, מעוצב ברוב אלגנטיות, מפלטת עץ מכופפת
ו...חלקה.מאד חלקה. שעות שלמות, אני מבלה בנסיון נואש,
להקליד למחשב, תוך כדי גלישהממצב ישיבה, למצב שכיבה.
מצד אחד...זה מחזק היטב את כל שרירי האגן.
מצד שני, מה איכפת לי אגן??? כואב לי התחתתתתתתתתת
לפני 15 שנים. 20 בנובמבר 2008 בשעה 19:30
