לפני 15 שנים. 23 בנובמבר 2008 בשעה 0:40
היא היתה יפה. יפה כשישבה. וכשקמה, ראיתי אותה במלואה.
ארוכה, גבעולית, חיננית, צעירה. צעירה עד כאב.
הוא ישב מולה. לא ראיתי את פניו.
המחוות שלו, שפת הגוף, הביעה את האהבה,
את ההערצה שהוא חש אליה.
ונהייה לי עצוב.
אני אף פעם לא אחווה, להיות רזה וגבעולית
אף פעם לא ארגיש נינוחה ושלווה באריזה שלי
אף פעם כבר לא אהייה צעירה ופורחת
אף פעם לא אחווה להיות אהובה ונערצת,
ככה, בצורה הזו.
אף פעם לא אחווה מעשה אהבה, תשוקה
בידי מי שמסתכל עלי בצורה הזו,
כמו שהוא התבונן בה.
